פוסט אורח – גם מחוץ לתל אביב יש מוזיקה!
מאת olegshabat בתאריך 15 באוגוסט 2009
הקדמה קצרה:
ביום שישי האחרון, בעודי לוגם מהשוקוצ’ינו המשובח בטעם מרשמלו ורוד של ידידתי עירית כרטיס, בעלת בלוג הפאסט פוד המופלא “אוכל זה סביח” ובלוג האינדג’י המענג לא פחות “פופחארטה”, ומאזין לשיר החדש של תום חורק, הגיע אליי מייל מעריצים מרגש מהקורא מוצי: “אולג הכפרה עלייך”, נכתב שם, שחור על גבי שבוגי, “אין לי מילים לתאר עד כמה הבלוג שלך מקסים ומשבוחי. האולג השבועי פשוט עושה לי את הסופ”ש. מבחינתי מדובר בשלוש שעות של עינוג עצמי ממושך יחד עם הזלת ריר מאסיבית, שמתעלה אפילו על צפייה חוזרת במיטב להיטי הפורנו (”אבא רטוב 3″, “גבעת ונוס אינה עונה”). מי צריך את אינגה זילברשץ-הולשטרום כשיש בלוג עם שירים ותמונות של לורה פיכס או וגינה ספקטור? אכן, אושר עסיסי במיטבו. אבל, יש דבר אחד שמטריד אותי – לפעמים נדמה לי שאנחנו, התל אביבים, כל כך מרוכזים בהזדמנויות העינוג האינסופיות שהעיר המדהימה הזו מספקת, שאולי אנחנו שוכחים שיש עולם גם מחוץ לפיסת גן העדן הקטנה והמזוהמת שלנו. אבל, גם מחוץ לתל אביב יש יקום שלם – רמת גן, גבעתיים, רמת השרון, אפילו הרצליה!”
אכן מוצי, אמת לאמיתה. לנו, שיושבים בניחותא על הדובדבן שבסחלה, קל להסתגר בעירנו האטרקטיבית-עד-גמירה-בתחתונים תוך התעלמות פושעת ממה שקורה שם בחוץ.
על מנת לתקן את המצב, גייסתי את טובי המוחות, כלומר – את נולי בץ מ”הבלופיה על פי נולי בץ”, שהסכימה ברוב טובה לחבר במיוחד עבורי ביקורת מפעימה ומרטיטת ביצים על מה שקורה מחוץ לתל אביב, ולא רק.
קבלו אותה במחיאות תופין!
~~~
על הביצה:
KKK – בצינור של יאיר יין אפשר למצוא כמה טעימות מפנקות שכדאי לבדוק. אני ממליצה בחום לנבור בחומרים שלו. קדימה. רוצו לשם.
KKK – בחלל החיצון של הארנב חודרוב והשרפרף יש אזכור לביקורות הרעות שהוטחו בצמד. אישית אני מאוד אוהבת אותם גם אם טרם האזנתי להם. כפי שרשמתי פה פעם, לפעמים נדמה שאין לי מושג על מה אני מדברת, אבל זה רק בגלל שאני אפרוח קטן שאוהב להתעסק באינדי ובכל מה שקשור אליו, ולכתוב על זה בבלופיה שלי.
KKK – השנה, אודה ולא אבוש ואף ארכין את ראשי בענווה- יצאתי את גבולות תל אביב וביקרתי בפריפרייה. הייתי שם וחזרתי חיה, גם אם מחוללת. הפעם הראשונה שלי, אפרוחית רכה ותמימה וחסרת ניסיון שרגליי הענוגות טפפו על אספלט בלתי מוכר. רציתי לנשום קצת טבע, ארזתי את שק השינה ואת נוצותיי המוכיות ושמתי פעמיי לכיוון פסטיבל האינדי ביערות מנשה. אני נזכרת בנעורי הרחוקים בעוד הנופים של תחנת הכוח רידינג ונתיבי איילון חולפים בחלון, וכולי אומרת חמימות. כשהגעתי לפסטיבל ישבתי מול הבמה בודדה ובאתנחתא שבין ההופעות ידעתי ששום דבר לא יוכל לגבור על זכותה של נשמתה של נערה בת 17, והתרוממתי לריחוף כשהליין-אפ המענג מעלה לי את רף הציפיות עוד ועוד- וזה עבד טוב. יאיר יין, אסון ברליך, רות אלפחורס רייס, יהיא והוא, נוגה של כולם, ראפל רוטס, ורגאייסתם, גרמו לי לחייך חיוך פנימי קטן וידעתי שאני אוהבת שבועטים לי בתחת ומנסרים לי ואני אוהבת שגומרים לי בגרון. כדי שיעלה לכם גם חיוך על הפנים, אני רוצה לשלוח אתכם לטעימה מן התמונות של פסטיבל חמת החלילים ביערות הבשן שהתקיים לפני חודש. אני מורידה את הכובע בפני עוד רצועה מעולה של מוזיקאי שוליים אווריריים שמעוררים בי אהבה חסרת גבולות ותנאים כשהם עולים על הבמה ומלטפים יצירות מדהימות להנאתכם הבלעדית בצורה שונה ומרתקת. כל חשיפה כזאת מעניקה הזדמנות נדירה להצצה חטופה אל אורח חייהם הלא שגרתי: השיחות העמוקות שהם מקיימים, הבאנגים שהם דופקים ופטריות הרגליים.
KKK – הפעם השניה שנעתי למחוזות שונים היתה לכיוון דרום. המשכתי לשוטט לי ומהר מאוד הבנתי שהסצנה שתנפיק תחת ידיה מוזיקאים מעוררי אמוציות מרטיטים וחדשנים שישברו לנו את הרוטינה כמו יוחנן פרעצל ומגב אזולאי היא שתמשיך כמיטב הנסורת להמטיר עלינו שמות גדולים שפורסמו לאחרונה כמו “פריזורה” “ויטרינה”, “גליצרין” ו”דנה קרפדות”. אבל מי שקוצרת את הכי הרבה המחמאות והשבחים מעבר לכל דמיון אפשרי היא להקת האם “חרדוני החול” שלמרות שהיא לא קשה לעיכול, אני מתעקשת שאנשיה רבי הפעלים יוצרים מוזיקה אלקטרונית/אמביינט. אפשר אולי להשוות אותם ללהקת הגאראג’ “היפרכול” או למקדימיהם “גיי דיוויז’ן” השפעות שיוצרות אצל חציר תורג’מן הפרונטמן, בשילוב של הגשה ושירה, אדישות ואגביות שללא ספק תכתיר אותו לתואר אילן קרטיס הישראלי והרקע שמספקים גנן דגן עידן רחוק ואלעד שופר מחזקים את ההשערה הזו. לאחר ששיחררו את הסינגל “עיר החתולים”, לא נותר לי אלא לצפות במיטתי לעוד פמפום של תכנים. גם לי אין ברירה.
נושאים: ביקורות, שבת, אולג, אינדג'י, שבוגי, הבלופיה, נולי בץ | 4 תגובות »
